<h1>שיטה לחכמי איוורא — נזיר</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[נזיר כ"ד ע"ב] שלאחר מיתה דתנן במס' מעילה [י"א ע"א] המפריש מעות סתומים לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין להביא בכולן קרבן שלמים. פי' לא נהנין מדרבנן. או שמא אפי' מדאורייתא אסור, מידי דהוה אשלמים מחיים, דנהי דמעילה ליכא איסורא דאורייתא איכא. מפני שראויין לבא שלמים. פי' דכיון שלא פירש כלום, אם ירצה יעשה מכולן שלמים, והנשאר יביא מביתו, ושלמים לית בהו מעילה לפני זריקה. מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. פי' נדבת צבור עולת קיץ. מפורשין דמי [חטאת יוליך לים המלח לא נהנין ולא מעלין דמי] עולה יביאו עולות ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם. פי' דבעיא על כפי הנזיר לתנופה וליכא.
[נזיר כ"ה ע"א] גירסת הספרים היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. פי' קאי אהמפריש מעות לנזירותו דמתני' דלעיל שהיא במסכת מעילה. ומקשינן והלא דמי חטאת מעורבין בהן, ואיך יפלו לנדבה, שהרי חטאת אינו בר הקרבה לאחר מיתה, אלא לים המלח אזיל. והוא הדין שהיה יכול להקשות והלא דמי שלמים מעורבים בהם שאינם כליל, ואם כן היאך יפלו לנדבה של עולת הקיץ. אלא דעדיפא מינה פריך מחטאת שאינה כלל בת הקרבה. וא"ת אמאי לא אקשי הכי אמתני' דקתני היו לה מעות. וי"ל דבשלמא מתני' איכא לאוקומה דאמרה לנזירותה, ולכך יפלו לנדבה דאי בעיא מתיא בכולן עולה. אבל אמתני' דהתם קשיא ליה דעל כרחין מיירי גם היכא דאמר מעות אלו לקרבנות נזירות, דאי בדאמר מעות אלו לנזירותי, דמשמע למקצת נזירותי, אמאי תנא מת, אפי' בלא מת דינא הכי, דיכול להביא בדמי כולן עולה. אבל במתני' עד השתא איירי בבהמות, ועכשו מתחיל לשנות דין מעות סתומין, ואיכא לאוקומי דאמרה לנזירותו. אבל אידך מתני' קשיא והלא דמי חטאת מעורבין בהן ואיך יפלו לנדבה ועוד ראיה דמתני' דמעילה מיירי כדאמרן אפי' בדאמר לקרבנות נזירותי, דקתני רישא המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין, ובודאי במעות סתומין מיירי, דהא קתני מפני שיכול להביא בכולן שלמים. אם כן מאי האי דקתני בתר הכי מת והיו לו מעות סתומין, אלא ודאי לישנא יתירא אתא לומר דאפי' בסתומין אחרים כגון דאמר לקרבנות נזירות ומת יפלו לנדבה, ואמאי והלא דמי חטאת מעורבין בהן. אבל מתני' דליכא יתור לשון, מצינן לאוקומה דאמר לנזירותי. וא"ת ולימא ליה דטעמא דיפלו לנדבה לפי שראויין להביא בדמי כולן עולה. י"ל הא אמרן דמתני' דמעילה מיירי בדאמר לקרבנות נזירותי, דמשמע למקצת נזירותי, ואי איפשר לו להביא כולן עולה. עוד י"ל דבשלמא כשהוא חי שייך לומר דמימליך. אבל כשמת לא שייך לומר דמימליך, והרי הן כתחלת הפרשתם, דהפרישם גם לחטאת. ופרקינן אמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר. פי' הל"מ היא בנזיר דסתומים יפלו לנדבה, אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן. ריש לקיש אמר אמר קרא [ויקרא כ"ב] לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר יהא לנדבה. פי' וסברא הוא לאוקומיה לקרא במותר כי האי, דאילו בשאר מותר, לא משכחת לה, דכל מותר עולה יכול ליקרב עולה, וכן שלמים יכול להקריב מותרם שלמים. אלא סברא הוא דבמותר סתום כי האי דחטאת קאמר. ודוקא כשהחטאת מעורבת עם העולה והשלמים, אבל אם הופרשה חטאת בלבד, ועולה ושלמים סתומים, לא אמרינן יפלו לנדבה, אלא מביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים. ויש מפרשים דלהכי מוקמת קרא בהכי, משום דסברא הוא דבחטאת איירי, דהכי אשכחן בעלמא דמותר חטאת בא נדבה, כדאמר בתמורה פ' ולד חטאת [כ"ג ע"ב] ובזבחים פ' טבול יום [ק"ג ע"א], זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא לכהן אשם לה', להביא כל דבר הבא ממותר אשם וממותר חטאת ילקח בהן עולות הבשר לשם ועורות לכהנים. ולפי שמצינו בעלמא מותר חטאת בא נדבה, יש לנו להעמיד זה הפסוק להיכא שהפריש מעות ודמי חטאת מעורבין בהן. ואקשינן בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי סתומין אין מפורשין לא. פי' (דמי ניהו) [דבדידהו] לא היתה הלכה למשה מסיני. אלא לר' שמעון ב"ל דאמר לכל נדריהם ולכל נדבותם, כיון דמקרא מלא הוא, מאי איריא סתומין אפי' מפורשין נמי. ופרקינן אמר רבא מפורשין לא מצית אמרת דיפלו לנדבה. כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל. דחטאת אזיל למיתה לא לנדבה כשמתו בעליה, והך דהפר לה בעלה הוי כמתו בעליה. וה"ה דהוה מצי למימר דהילכתא גמירי לה (לא) דחמש חטאות מתות. אלא דניחא ליה לאיתויי תנא דבי ר' ישמעאל, דהיכא דחטאת מתה, עולה תיקרב עולה, ושלמים יקרבו שלמים כל חד כדיניהו. כמו במשנתנו דקתני עולה תיקרב עולה, ואילו מהילכתא לא שמעינן אלא חטאת. דתנא דבי ר' ישמעאל [דברים י"ב] רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך בוולדי קדשים ותמורתן הכתוב מדבר. פי' כדתניא [תמורה י"ז ע"ב] רק קדשיך אלו התמורות יהיו לך אלו הוולדות. דלא איירי בעולה ושלמים גופיהו, דכבר נתפרשו בסדר ויקרא, דכתיב [ויקרא א'] אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקרבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו, וכתיב [שם ג'] ואם זבח שלמים קרבנו וגו'. והיינו ולדי שלמים ותמורת עולות, דולד בעולה ליכא דאין עולה אלא זכר. ומה תקנתן תשא ובאת לירושלם יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהן מזון ומים כדי שימותו. כמו שעושין בולד חטאת ותמורת חטאת דאזלי למיתה. ת"ל תשא ובאת ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה כך נהוג בתמורתה ותיקרב עולה כדרך שאתה נוהג בשלמים כך נהוג בוולדותיהן יכול אף וולד חטאת תנהוג בו דין חטאת ובתמורתה חטאת ואשם דין אשם ת"ל רק. מיעט ולד חטאת ותמורת אשם, דאכין ורקין מיעוטין, עולות ושלמים תשא ובאת, אבל חטאת ואשם לא. אשם בא זכר ולא שייך בה ולד אלא תמורה. דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אינו צריך. מיעוט לאשם. הרי הוא אומר אשם הוא בהויתו יהא הוא קרב ואין תמורתו קרבה. קתני יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהן מים ומזון בשביל שימותו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם. כמו אמר מר הוא זה. אקשינן אמאי והא גבי ולד חטאת הוא דגמירי בה מיתה. ולא גבי ולדי שאר קדשים, כלומר ואם כן אמאי אצטריך למגמר דיקרבו מקרא דועשית עולותיך. ופרקינן אי לאו קרא הוה אמינא ולד חטאת ימות בכל מקום ולד קדשים ימות בבית הבחירה. כדכתיב תשא ובאת. קמ"ל ועשית עולותיך לומר דיקרבו.
